לפני 4.5 שנים בשנה הראשונה לפרקטיקה שלי במקצוע ,שנה שבה נכנסתי לביה"ח 'מאיר' פעמיים בשבוע כל שבוע.. אינני זוכרת אם הלידה הזאת הייתה הראשונה, אך בשבילי היא הייתה הראשונה המשמעותית שהעצימה אותי מאוד! בלידה זו נשארתי עם היולדת 10 שעות ..כי לא יכולתי לעזוב אותה. אני זוכרת שישבתי בחוץ וראיתי אותה נכנסת עם בעלה לחדר לידה מבוהלת ומפוחדת מה יהיה…
החלטתי להיכנס לחדר ולהציע לה את עזרתי..היא מיד נענתה. וכך היה ..בין ציר לציר אני לידה עוזרת לה עם נשימות, שינוי תנוחות והרבה אהבה עד שהגיע הטלפון, דרור מתקשר, כי הוא למטה מחכה לי לנסוע יחדיו הביתה (זה היה בהתנדבות). ופתאום אני עם קונפליקט להישאר או לעזוב… המחשבה להישאר הייתה חזקה יותר מהשנייה.. וכך היה,ירדתי למטה ושאלתי את דרור ,אם הוא יסתדר בלעדי הלילה ולשמחתי דרור שמפרגן ותומך בי כל הזמן.. רק דאג היכן אישן הלילה?! כתשובה הסברתי לו שאני אמצא פתרון ושלא ידאג!! מאוד חשוב לי להישאר כי המשפט שהדהד לי בראש מפי היולדת 'אם תלכי ..אקח אפידורל והכול ישתבש לי' ..אז חזרתי ונכנסתי לחדר ומכאן הכול היה קסום! היולדת הועברה לחדר טבעי (כך היא רצתה ,כי ראתה שהיא מתמודדת עם הצירים ללא צורך במשככים) בחדר הטבעי נכנסה לג'קוזי ובו יכלה להכיל את עוצמת הצירים .. כך שעה בערך והיא בפתיחה כמעט מלאה והראש כמעט מתחיל ללחוץ. לאחר שעה שבו נרגעה קצת והתרככה במים, הרגישה צורך ללחוץ .כעבור חצי שעה היא ילדה תינוק מקסים.
בלידה הזו הבנתי כמה היולדת צריכה תמיכה ברגעים הקשים, וכמה קל לוותר ולא להתמודד באופן טבעי עם הצירים והכאבים. אני לא יודעת איך הייתי מרגישה לולא המשכתי, כי בסופו של דבר הגעתי אליה משום מקום ולא היתה דרך ליצור קשר ביננו. וזה היה מביא אותי לתסכול מסוים. שמחתי שהצלחתי לעזור, בכול זאת זו היתה החוויה הראשונה שלי כדולה.
