לפני כ- 6 חודשים, ילדתי את עומר המתוק (אח לגל המדהים) בעזרת שותפיי לחדר הלידה: בעלי היקר וליהי הראל המקסימה!
הלידה התנהלה כמתוכנן- כמעט עד לפרט האחרון- טבעית ללא כל התערבויות וארכה כ- 45 דק'.
אז עכשיו, אחרי שפירקתי את המתח של סוף הסיפור, אפשר להתחיל מהתחלה…
את ילדי הראשון ילדתי בלידה טבעית שהסתיימה במלקחיים. הלידה ארכה כשלוש שעות מרגע שהתקבלתי במיון יולדות (לניאדו).
הגענו עם תוכנית לידה ברורה מאוד וממש התחשבו ברצוננו.
לכן, כשעמדנו ללדת את בני השני, היה לנו ברור כי אנו רוצים לחוות שוב חוויית לידה מדהימה כמו הראשונה ואף ליותר. לא נשארנו בקשר עם תומכת הלידה הראשונה ולכן התחלתי לחשוב על אפשרות של שילוב דולה החל מהחודש השישי להיריון…
את ליהי פגשתי במקרה (יש שיאמרו ששום דבר לא קורה סתם…) בגן השעשועים ביישוב והיות שאיני נוהגת להתחיל ולפטפט עם הורים שאיני מכירה, לא ברור לי כיצד נוצר הקשר הראשוני בינינו!
מיד בדקות הראשונות להגיעי לגינה עם בני (אז- היחיד), הוא התחבר לבנה של ליהי ואנו החלפנו מבטים שמהר מאוד הפכו לחיוכים ולשיחה של ממש. כשעמדנו ללכת, היא שלפה את כרטיס הביקור שלה ולתדהמתי- היא דולה- נושא שבדיוק יום-יומיים קודם לכן שוחחתי עליו עם אחותי! שיתפתי בכך את ליהי ומאז- באופן כלשהו היה לי ברור שאני רוצה לבדוק איתה את האפשרות שתלווה אותנו בלידה הקרובה.
מיד נוצרה חברות אמיתית וללא 'משחקים' ובאחד מהמפגשים הבאים עם הילדים- התחלנו לשוחח על כך באופן רשמי וקבענו פגישת עבודה בה השתתף גם בעלי.
ייאמרו דברים רבים לזכותה של ליהי- היא יצרה חיבור ישיר ובלתי אמצעי, ישר מתוך הלב והאהבה שלה הייתה אמיתית. מיד הרגשתי מחובקת בידי מישהי מקצועית, שבאמת ובתמים מאמינה בי עוד לפני שהכרנו ממש!
ליהי הייתה זמינה כל הזמן לשאלות ולו הקטנות ביותר וכשהגיע הזמן- שבת בצהריים- החלה ירידת מים וטרם הכנו תיק! הייתי רק בתחילת שבוע 39 והיה לי ברור שהלידה השנייה תחל כפי שהחלה הלידה הראשונה- 48 שעות של צירי גב בבית והגעתי לביה"ח עם פתיחה של 8 ס"מ- ישר לעבודה.
אבל לתינוקי הייתה תוכנית שונה. מיד דיווחנו לליהי, ארזנו תיק ויצאנו לביה"ח כשאנו מבטיחים להיות בקשר ולעדכן, היות שלא היו צירים. שאננה למצבי, הייתי בטוחה כי יראו שאין לי פתיחה וישלחוני לביתי, שם חיכה לנו בני הגדול ואורחים, רחמנא ליצלן…
אך בביה"ח היו נהלים שונים וכך התחילה שהייתי הארוכה במח' נשים- לניאדו, עם ירידת מים, פתיחה של 3 ס"מ וללא צירים. מצאתי את עצמי מאוכזבת וכועסת, כי התכנון היה להעביר את שעות ההמתנה הארוכות בבית ולהגיע לביה"ח ללידה עצמה.
ליהי בביקוריה, עזרה לי לשחרר ולהבין את התהליך שאני וגופי עדיין צריכים לעבור כדי שהתינוק יהיה בטוח שרוצה לצאת.
עמדתי בעוז תחת לחצי הרופאים לזרז את תהליך הלידה, מתוך מחשבה וידיעה שהתערבות אחת גוררת התערבויות נוספות ושגופי שיצר את ההיריון הזה- גם אמור לדעת לסיים אותו כמו שהטבע תכנן.
ליהי עזרה לי בכך שחיזקה את החלטותיי, אך נתנה לי חופש בחירה אמיתי (לי ולבעלי, כמובן) באופי התהליך וידעתי שכל בחירה שאעשה- לא תאכזב אותה.
כעבור יום וחצי, החלו צירי הלחץ ואז הזעקנו את ליהי המתוקה.
היא ליוותה אותי בכל רגע ורגע מכאן ואילך וממש הרגשתי איך אני מקבלת ממנה את הכוחות והאמונה שאני יכולה לעשות זאת! לא אשכח את הרגע בו הרופא במח' נשים הבין שמתחילה הלידה ואישר להעבירני למיון יולדות, הונחתי כאחר כבוד (מפוקפק ביותר…) בכסא גלגלים ו'גולגלתי' למיון יולדות- כאשר אני בצירים תכופים מאוד. עד שהגעתי ליעדי, עברתי לבד כ- 5 צירים על כסא הגלגלים, כשכל הפמליה שהייתה איתי (בעלי, אימי, ליהי ואחיי) אי שם מאחוריי ואיני רואה אותם כלל.
כך הבנתי שאני באמת יכולה לעשות זאת וללדת בעצמי!
טוב היה לדעת שאיני צריכה לעבור את הלידה לבד ושליהי ובעלי איתי!
בחדר הלידה שמחתי לפגוש שוב את מלוויי היקרים לי מאוד- בעלי וליהי ורשמית- החל תהליך לידה שארך 45 דקות!
בורכתי (כך אמרה לי ליהי, עוד בטרם ידעתי זאת בעצמי) במיילדת מדהימה – רות פדידה, שמהווה מעין גורו ליולדות בדרך הטבעית.
השילוב בין ליהי, בעלי והמיילדת היה מדהים! הייתי מוקפת באנשים אוהבים, מקצועיים ושכל רצונם הוא להדריך אותי ולהקל עליי!
איני זוכרת רבות מדקות אלו, אך אני זוכרת את בעלי בימיני, ליהי בשמאלי- שניהם אוחזים ידיי בעת ציר והמיילדת מלווה ומציעה שינויי תנוחות.
השילוב בין ליהי והמיילדת וההיכרות ביניהן- אפשרה לאווירה להיות רגועה, הן שילבו כוחות והייתה ממש אווירת צוות!…
האהבה בחדר הייתה כל כך גדולה שאי אפשר היה להיות בסביבה תומכת וחמה יותר.
אני ממש זוכרת שלאחר הלידה אמרתי שליהי תהיה לעד חלק ממשפחתנו ושעומר יכיר אותה ויידע שהיה לה חלק גדול בלידתו.
ליהי היא אדם מקסים, לבבי, אוהב ונותן את עצמו ללא גבולות!
מדהים לשהות במחיצתה.
היא כל כך האמינה בי וביכולות שלי, שלא יכולתי לפקפק באמון זה! לא יכולתי לפקפק בעצמי- בזכותה!
אם דולה היא מישהי שמאמינה בי עד שאני משתכנעת ביכולותיי ומאמינה בעצמי, אזיי ליהי היא הדולה האולטימטיבית!
באהבה גדולה, עופר גונן-סימון.
