ליהי הראל – שיטת קיי

ביום א' בערך בשעה 5 בבוקר, אימא מרגישה מעין מכה בבטן וכמו "פיפי" אבל לא המון, אז רצתי לשירותים וקצת נבהלנו… ירידת מים ?! לא ירידת מים ?! אבל, אמרו לנו 2 דברים" 1. ירידת מים אי אפשר לעצור 2. למים יש ריח של זרע. קודם כל הכל שקוף, אז רגועים, ואולי זה
פיפי ? אז ניסיתי לעצור בשירותים והצלחתי, טוב, אז אולי זה לא זה…וגם אין לזה ריח מובהק של זרע… אבל מנגד בכל פעם שאני מרימה רגל, או הולכת, או משנה תנוחה זה נמשך… טוב, אז כנראה זה זה ! אבל רגע, התיקים לא ארוזים, וגם לא כתבתי תכנית לידה…וזה מאד חשוב לי, אז ב- 5:30 לפנות בוקר אני מתיישבת על המחשב, עם ירידת מים והתחלה של התכווצויות וכותבת את תכנית הלידה שלנו, תוך כדי גם נזכרת לומר לאבא שבעצם היו לי עוד שבועיים, לפחות, ולא סיימתי, ולא סיימנו עוד הרבה דברים לקנות… ובאמצע שירותים, והמים ממשיכים לרדת… ובשירותים אני רואה מעט דם, וזה כבר מפחיד, אולי משהו לא בסדר ?. מתקשרים לליהי – הדולה – והיא אומרת שלא להילחץ, אולי זה הפקק הרירי, אה כן, הפקק הרירי, בכלל שכחתי ממנו… טוב, ממשיכים לכתוב תכנית לידה ולארוז את התיקים, המים ממשיכים לרדת… ככה בטפטופים ובשינויי תנוחות .. ומתחילות גם התכווצויות, או "גל" כמו שאבא אומר, ואנחנו גם צריכים למדוד זמן בין ההתכווצויות ומשך ההתכווצויות עצמן….
אנחנו יחסית די "בשאנטי", אני כבר מרגישה שההתכווצויות יותר חזקות, אם קודם יכולתי לדבר תוך כדי, אז עכשיו כבר ממש לא, וצריך לזכור לנשום… ואנו מגיעים למצב שבבית, בשירותים וקצת לפני אמרתי לאבא טוב, זה כבר כל 2 דק', נראה לי שאנחנו צריכים לצאת. אז יצאנו, והשעה היא 7:30 בבוקר, שעה מטורפת לצאת בגלל הפקקים, ואכן יש פקקים ויש התכווצויות וכבר מפחיד, אולי יצאנו מאוחר מדי, אנחנו חייבים להגיע בזמן… מאד מאד מלחיץ, וההתכווצויות הן הרבה יותר חזקות ולא ממש נוח באוטו והלחץ של נו, להגיע כבר כי נהיה מפחיד… אז אבא נסע בנתיב הנגדי קצת, וצפצף, ונסע עם אורות מהבהבים, ואז נתקענו ברמזור, ונו אני רוצה כבר להגיע, וגם,– שוליים… ואבא נסע על השוליים ובסופו של דבר בערך ב- 8:00 – 8:15 הגענו לבי"ח, חנינו בחניה (כי מי חשב על מיון יולדות), יצאנו מהאוטו והלכנו את כל הדרך עד למחלקה, כמו בסיור, רק שעצרנו בדרך לפחות 3 פעמים בגלל ההתכווצויות והגענו לקבלה ולא היה שם אף אחד ואבא נכנס פנימה וצלצל בפעמון והטריד ובאה האחות מהקבלה אז אמרתי לה – ירידת מים 5:00 בבוקר, התכווצויות (צירים) כל 2 דק', והיא אמרה – "איזה חדר פנוי לכם… 3 – תכנסו לחדר בדיקות 3". נכנסנו. עליתי למיטה היא אמרה שהיא רוצה לבדוק אותי והלכה להביא רצועות למוניטור ואני ירדתי מהמיטה כי הרגשתי לשירותים (שירותים…. קקי…. לידה ?) והיא באה ואמרה לי מה פתאום ירדת מהמיטה, אני צריכה לבדוק אותך. וחיכינו רגע כי הייתי באמצע התכווצות, והיא עזרה לי לעלות למיטה, בדקה ואמרה – היא בלידה פעילה, תעבירו אותה עם המיטה לחדר לידה. הייתי בפתיחה של 10.
ואז אמרתי לה שאני רוצה חדר לידה טבעי תוך כדי גם צלצלנו לליהי לבדוק איפה היא ולעדכן…
בכל אופן, חדר לידה טבעי – מאחר ולא הספקנו אפילו לעשות מוניטור אז שמענו את הדופק של פיצי בדופלר כדי לראות שהכל בסדר. וישבתי לרגע על כיסא לידה. וסימה אמרה כשאת מרגישה התכווצות וצורך ללחוץ, אז ללחוץ, כאילו לקקי. אז לחצתי,… ובהפסקה, בין ציר לציר גם שמנו מוסיקה. ושינינו תנוחות; על 6, על הצד ועקבנו אחרי הדופק וקצת פחדנו כי היו האטות בדופק.
כשליהי הגיעה (כן, היא הספיקה להגיע כ- 1/2 שעה לפני שפיצי נולדה) אז היא הזכירה לי במעשים לרדת לקולות נמוכים וירדתי, ונשפתי "לתוך היד" כמו לתוך בלון.
וסימה וליהי ואבא מעודדים ואומרים שכבר רואים ראש, ובמנוחה נחים, ונושמים וליהי הביאה מגבת עם ריח של לבנדר וזה עזר. ואנחנו עדיין עוקבים אחרי הדופק. וגילינו שבתנוחה על הגב יש הכי פחות האטות בדופק, וסימה חתכה כי אמרה שחייבים ואמרנו שבציר הבא את יוצאת… ופתאום יצאת, ואמרתי לך "פיצי, את בחוץ"… וסוף שהוא התחלה מדהימה