שיטת קיי
עשיתי הכנה ללידה בשיטת קיי עם ליהי הראל. קשה לי לתאר במילים כמה הכנה זו עזרה לי בלידה.
דולה
הכנה ללידה
ינואר 31, 2009 מאת ליהי הראל
שיטת קיי
עשיתי הכנה ללידה בשיטת קיי עם ליהי הראל. קשה לי לתאר במילים כמה הכנה זו עזרה לי בלידה.
דולה
הכנה ללידה
סיפור הלידה של בני נעם:
זהו סיפור על היריון ולידה קסומים, שהגיעו לאחר 6 טיפולי פוריות שלא הצליחו. לפתע, לאחר כישלון הטיפול השישי, גילינו שאנחנו בהיריון טבעי וספונטני, כנגד כל התחזיות של הרפואה ושל הרופאים.
ההיריון היה קל, תקין והאושר קרן ממני והלאה.
בשל בעיות גב, ידעתי מראש שאינני מוכנה שיזריקו לי אפידורל לחלל הגב. ביררתי על האפשרויות האחרות לשיכוך כאבים, שנותנים בבית החולים, ואף אחת מהן לא נראתה לי.
החלטתי שאני יולדת עם דולה, לידה טבעית ושהכל יהיה בסדר והעיקר יעבור מהר.
כבר בחודש החמישי התחלתי לברר על דולות. התאריך המשוער שלי היה 20/08/08.
את ליהי, מלאך בהתגלמות אישה קטנה, מקסימה ואנושית, פגשתי בסוף חודש מאי. קיבלתי המלצה חמה מאחת האמהות, שבתה הייתה בגן, שבו עבדתי כגננת. כבר במפגש הראשון, מפגש של היכרות, היה קליק באוויר. כשיצאנו, אישי ואני מביתה של ליהי, אמרתי לו "בזה תמו חיפושי, יש לי דולה". עד הלידה שאלתי את ליהי כל מיני שאלות, על מהלך הלידה הטבעית וקניתי שני ספרים שליהי המליצה לי עליהם.
הכנתי את עצמי נפשית לתהליך הלידה הטבעית, דיברתי אל העובר שבבטני, שתהיה לנו לידה קלה.
בתאריך המשוער התייצבתי בבית החולים בילינסון, ואמרו לי שיש עוד קצת זמן, מחיקת צואר 80% פתיחה כ- 2 אצבעות.
בלילה גופי רוקן את עצמו בכל שעה עגולה. בשעה 5 בבוקר קמתי וגם היה קצת דם. אישי נבהל ואמר נוסעים לבית החולים. אני הרגעתי אותו, נכנסתי להתרחץ ואז התארגנו ונסענו לבילינסון. בדרך אפילו אמרתי לו שנראה לי שאנחנו נוסעים לחינם. לא עלה בדעתי שבאותו יום יגיח בני אל אויר העולם.
הגעתי לבילינסון עם פתיחה של שלוש אצבעות וחצי וצירים שכלל לא הרגשתי. רציתי הביתה, אך אמרו לי שאני נכנסת לחדר המתנה, כי היום זה היום. טיילתי בבית החולים והלכתי לבקר במחלקת פוריות.
בשעה 10, האחיות היו לחוצות שלא קורה כלום, למרות שהייתה לי פתיחה של ארבע אצבעות וחצי, ורצו לתת לי זירוז. סירבתי בנימוס והתקשרתי לעדכן את ליהי, שאני בבית החולים. בשעה 11, כבר התחלתי להרגיש את הצירים מתחזקים והזעקתי את ליהי שתבוא.
בשעה 11:15 החליטו להכניס אותי לחדר לידה ביקשתי מראש את חדר הלידה החדש והטבעי בבילינסון, ואכן לשם הוכנסתי. בשעה 11:30 ליהי הגיעה ותפסה פיקוד.
ליהי הפעילה את אישי היקר, שקצת לא ידע מה לעשות עם עצמו. התחילו כאבים וליהי הציעה שאכנס למקלחת. נכנסתי למקלחת ענקית, עם זרמים שיוצאים מהקירות. ליהי ואני נרטבנו עד שד עצמותינו, אבל המסג' של ליהי עם המים הזורמים עזרו מאוד בשעת ציר. כך עבר לו הזמן, אני מטיילת בחדר, עולה ויורדת מהמיטה נכנסת ויוצאת מהמקלחת. מידי פעם נכנסת המיילדת לראותני. יש לי שקט ורוגע ובעיקר יש לי את המרגיעה הלאומית, ליהי.
בשעה 13:50 נכנסה המיילדת לבדוק והפתיחה הייתה רק 6.5 לקראת 7 אצבעות. בשעה 14:00 נכנסה המיילדת הראשית, שאחראית על חדרי הלידה והודיעה לי שאצטרך לוותר על החדר הטבעי ושיעבירו אותי לחדר לידה רגיל, משום שמתחלף הצוות, ואין מספיק כוח אדם ללוות אותי בהמשך הלידה בחדר הטבעי.
הייתי מיואשת, אפילו עברה במוחי מחשבה לקחת משהו לכאבי הצירים שהתגברו מאוד. בעודי עומדת ומהרהרת, שטף אותי גל של מים עם דם. האחות הראשית אמרה לי שהיא חושבת שפקע לי שק מי השפיר ושכדאי שאעלה למיטה לבדיקה. כשנגמר הציר עליתי למיטה, המים לא פקעו, אך הייתה לי פתיחה מלאה והתחלתי ללחוץ. המיילדת אמרה לי לא ללחוץ כי זה עוד לא הזמן, אך תוך כדי בדיקה היא ראתה שהראש כבר יוצא החוצה. האחות הראשית, שראתה שהעובר יוצא בתוך שק מי השפיר, לקחה פוקען ורצתה לפקוע את השק. בנימוס קל ליהי ביקשה לא לפקוע את השק. המיילדת וליהי טענו שזה מראה מדהים: תינוק שיוצא בתוך שק מי השפיר. ליהי תיארה זאת כתינוק שמרחף בתוך ענן. בשעה 14:30 בדיוק הגיח נעם, בני בכורי, לאוויר העולם. שמו לי אותו ישר על הגוף וליהי כיסתה את שנינו בסדין נקי. ליהי עזרה לי לנסות להיניק את נעם כבר בחדר הלידה.
לסיכום, אני יכולה לומר שהחוויה הייתה מדהימה. הליווי של ליהי היה בשבילי רוגע ושקט נפשי ואני יודעת שבפעם הבאה אבקש מליהי שתהיה לצידי שוב ברגע האמת בחדר הלידה.