13.8.10
שלום לכם נשים יקרות,
אני רוצה לחלוק איתכם את הסיפור הלידה השני המדהים שלי וכמה מחשבות שיש לי לגבי נושא הלידה בכלל.
אני באתי כמו כולם מאותו עולם מודרני, איפה שכל יום אנו נפגשים עם חידושים מעניינים בכל התחומים כולל תחום הרפואה. אני בחורה שאוהבת לחקור הכל וכמו רובינו, אנו מתעניינים, שואלים לפני הלידה, מי שכבר ילד, איך זה ומה עושים. ודבר מאוד טבעי היום (אני מאוד מקווה שימשיך להשתנות בהמשך), שרוב התשובות שקיבלתי היו, "מה את צריכה לסבול, קחי אפידורל ולא תרגישי בכלל כאבים". בלידה הראשונה, כמעט ולא היה לי שום ספק שככה אני אעשה וגם לא היה לי שום ספק שצירים זה דבר מאוד כואב.
הלידה היתה 13 שעות, כמובן בשלב מסוים הציעו לי אפידורל וכמובן שלא סירבתי, אך הסיפור לא נגמר טוב כמו שמספרים… התינוק נתקע והוציאו אותו בכוח עם וואקום, אמרו שהוא הסתבך בחבל הלידה (בטח, אמא לא עזרה, הוא לבד שם, מנסה לצאת ובמקום לקבל עזרה מאמה, הדביקו לו מכשיר מפחיד לראש והוציאו בכוח). עד היום הלידה הזאת יושבת לי בראש כחוויה מזעזת ונוראית, עם הרבה כאב, זמן ארוך של החלמה ומי אמר שעם אפידורל זה לא כואב!!! מזל שהייתי עם ליהי, הדולה שלי, שתמכה בי, נפשית ופיזית בכל השלבים, עד שקרה מה שקרה.
לכן כשנכנסתי להריון פעם שניה, אמרתי לעצמי, טניה, הפעם זה יהיה אחרת. הפעם אני חייבת להיות בשליטה, אני חייבת לבוא לעזרה לתינוקת שלי בכל שלב של הלידה ואני חייבת לתקן את חווית הלידה.
פניתי לדולה שלי המקסימה, ליהי, לא היה לי שום ספק שגם הפעם אני איעזר בה וביקשתי ממנה ללמד אותי להתכונן ללידה טבעית, ללא שום התערבות רפואית. אפילו חשבתי ללדת בבית, אך, כמובן פחדתי, כי אני חיה באותו עולם מודרני וחששות שיש לכולנו שיקרה משהו רע. לכן החלטתי ללכת על לידה טבעית בבית חולים, אך בחדר לידה טבעית.
ואז נחשפתי לשיטת קיי בעזרת ליהי כמובן, שלקח לי זמן להתחבר אליה אך בסופו של דבר הבנתי את העיקר. התכוננתי לצירים לא כואבים, לצירים שמקדמים את הלידה, לצירים טובים ועוזרים לתינוקת שלי ולא לכאבי תופת להם ציפיתי בלידה הראשונה.
שבועיים לפני הלידה היו לי הרבה צירים מדומים, הם לא כואבים, הם רק מציקים, אך ליהי אמרה לי כל הזמן: "יותר צירים מדומים, פחות צירים אמיתיים, זמן יותר קצר של לידה". אם מחשבה זאת, ביליתי שבועיים עם הצירים האלה.
ובא היום של הלידה, כבר בבוקר הרגשתי משהו שונה, גם באותו יום במוניטור, אחות אמרה לי "היום זה היום, תזכרי J". ובאמת ב10 בבוקר כבר הרגשתי שוני בצירים. אבל, נשים יקרות, תאמינו לי בבקשה, "הצירים האלה לא כאבו בכלל". אני ביליתי כל היום בפוף שלי מול הטלוויזיה, עם צירים אלו ולא הרגשתי כאב, רק מן שלווה כזאת, שהיום אני הולכת ללדת.
התקשרתי לליהי, הכנתי אותה, בינתיים החלטנו שאני בבית. אך הפעם הכל הלך יותר מהר, לקראת 5 הצירים התחזקו (אך לא כאבו), יצא לי פקק רירי, והחלטנו לזוז לבית חולים. ופתאום התחיל הלחץ, צריך לנסוע, האם אני אספיק, צירים כבר מתחזקים מאוד מהר, מה יהיה, האם אלד באוטו. תאמינו לי אבל באותו הרגע, הצירים התחילו לכאוב לי. ואז הצטערתי שלא נשארתי בבית, רגועה על הפוף שלי.
נסענו, הגענו, בקושי הגעתי לחדר לידה, כולם בדרך ייחלו לי בהצלחה ולא פלא כל דקה עצרתי וחיכיתי שציר יעבור, אפילו עיכבתי אנשים במעלית, לא יכולתי לרדת בקומה שלי כי בדיוק היה לי ציר J. כמובן קיבלו את זה בהבנה.
משם הכל הלך מהר מאוד, הגעתי עם פתיחה 9.5, כעסו עלי בבית החולים,'איפה הייתי עד עכשיו'. טוב עד לחדר הלידה הטבעית אני זוכרת הכל במעורפל, כי אנשים נכנסו ויצאו, כעסו ורק הפריעו לי להיות עם הצירים שלי.
בחדר לידה טבעית מיד ירדו לי המים (כאילו חיכיתי לרגע זה יחד עם התינוקת שלי שיתנו לנו סוף סוף מקום נורמלי ללדת). התהליך של צירי לחץ לא היה מאוד מהיר וכן כבר הרגשתי כאב וכן אולי באיזשהו שלב התחרטתי טיפה על הדרך שהחלטתי, אך ליהי אמרה לי, את כבר יולדת, אל דאגה, הכל בסדר ועזרה לי בכל מיני דרכים שיודעת (והמון תודות לה על כך).
נעמדתי איך שהיה לי נוח וככה לאט לאט, התינוקת שלי ירדה, ולא יואמן אבל לקח לה זמן למה, כי היד שלה הייתה על המצח בזמן שהיא נולדה, אז היא התעכבה לה שם קצת בדרך. אני במאה אחוז בטוחה היום, שאם הייתי יולדת עם אפידורל, עוד פעם הייתי מסיימת עם וואקום, כי אין מצב שתינוקת שלי שנולדה כמעט 4 קילו, היתה יוצאת ללא עזרה שלי לבד.
הדבר הכי מדהים הוא, הרגשה אחרי לידה טבעית. זה משהו שאי אפשר לתאר, זה יותר טוב מאורגזמה, זה דבר שמקפיץ לך את כל הגוף, את מלאה אדרנלין, שמחה, אושר והרבה הרבה חושים שאני מבטיחה לך לא תחווי לעולם, רק אחרי לידה טבעית!!!!!
אם הייתי מנוטרלת שבוע לאחר לידה ראשונה. אחרי לידה השנייה ,לקח לי חצי שעה להתאושש. רציתי לרוץ, לקפוץ, לצחוק, לשמוח ולדבר עם כל העולם על הדבר המדהים שקרה לי.
נשים יקרות, אני לא אגיד לכם שלא כאב לי בכלל, כן, אבל זה היה רק בסוף הלידה והכאב הזה שכחתי כל כך מהר ברגע שהתינוקת יצאה, שזה היה שווה בהחלט. יש אמירה שאם הולכים לקראת הפחדים שלנו ומתמודדים איתם, אנו מקבלים בתמורה דברים גדולים יותר שלא ציפינו להם, מאשר אם הולכים באותה דרך כמו כולם. ככה בדיוק קרה לי, אני הרגשתי על פסגת העולם.
אני מאחלת לכולן להרגיש אותו דבר ולהפיק את האושר שאני הפקתי מהלידה שלי.
תחשבו קצת, הרי התערבות בלידה, זה משהו שלעולם לא צריך לעשות (כמובן אני לא מדברת על מקרים שכן חייבים את זה), זה משהו שלא צריך להפוך לתהליך יותר מודרני והיום כן רואים לאט לאט איך גודלת המודעות על כך. תשאלו את החברות שלכן- לא האם זה כואב?, אלה על החוויה עצמה, אלה שכן ילדו טבעיות ואלה שלא, ואתם תראו את ההבדל העצום, אתם תראו כמה לידות מסתבכות אם אפידורל, וכמה לידות מוצלחות הן הלידות הטבעיות.
לפני ההחלטה איך ללדת, תחקרו דווקא את הלידה הטבעית, הרי הטבע הכין אותנו היטב לזה והוא עוזר בכל התהליך ועם כלי עזר (כמו שיטת קיי), החוויה תהיה טובה, מאושרת, מדהימה גם לך וגם לתינוק שלך, שכן כן רוצה להיוולד בדרך הטבעית, ולא שיוציאו אותו בכוח לעולם הזה.
ודבר אחרון, סרט חובה לראות לפני שהולכים ללדת :
http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1646307
מקווה שעזרתי למישהו, טניה אלבייס
אם יש לכם שאלות,אתן מוזמנות לפנות אליי: Zorov@wishosting.net
